טעימה: פסיכותרפיה בפינת החי בראי האנליזה הקבוצתית​

ילד הנכנס לפינת החי הטיפולית, נפגש עם סביבה חיה ואינטראקטיבית, ובאופן בלתי נמנע מוצא עצמו מעורב ביחסים טעונים רגשית עם סביבתו, או חלקים ממנה. במאמר שפורסם בכתב העת "שיחות" ב-2013, ניסינו קסירר-יזרעאלי ואנוכי לבסס את הטענה כי פינת החי נחווית על ידי המטופל כישות חיה, בעיקר בשל האלמנטים הפעילים-אוטונומיים שבה, המסוגלים להגיב ואף ליזום קשר עם המטופל. בראשם, כמובן, בעלי החיים. אם מבודדים את היחס של המטופל לסביבה, למרחב של פינת החי, ניתן להתייחס אליו כסוג מיוחד של העברה (Transference). לצורך המחשה, במאמר המדובר יש דוגמה של ילד אשר בביקורו הראשון בפינת החי מעסיק את עצמו בניסיון לתקן חור בגשר עשוי עץ. ניתוח המקרה מצביע על כך שלנוכח החור בגשר (ומימי הבריכה שמתחתיו המציצים דרך החור) מתעוררת בו חרדה ושהרעיון של תיקון החור ממלא אותו התלהבות ותחושת ערך עצמי. אחת האפשרויות שעלתה בדעתנו היא שבדרך זו מצא הילד דרך להתמודד עם החרדה הכרוכה במפגש עם הסביבה החדשה ולהטביע את חותמו בפינת החי, משל היה "בעל הבית" ופינת החי הפכה להיות "הבית שלו". 

 

הרעיון של העברה כלפי המרחב האנליטי, או המערך הטיפולי, קיים בספרות המקצועית, בין השאר בעבודתו של ויניקוט, אם כי באופן מובלע. ויניקוט (1956) טוען למשל שבמקרים מסוימים (המתאפיינים ברגרסיה למצבים ראשוניים) ההעברה של המטופל מתמקדת באופי "ההחזקה" הטיפולית (Holding), אותה הוא מזהה עם ה"סטינג" ועם לקיחת האחריות על ידי האנליטיקאי על ההיבטים הקונקרטיים של הטיפול ושל הסביבה הטיפולית. נשים לב שמשמעות המילה באנגלית מתקשרת גם להחזקה פיזית, חיבוק, גם להגדרה של גבולות (שומרים, מגבילים ומכילים) וגם ליכולת להחזיק מעמד (Holding on). ובעוד פסיכואנליטיקאים נמנעים מלדבר ישירות על טרנספרנס לסביבה/לסטינג, מטפלים קבוצתיים לוקחים לעצמם את החופש להשתמש במושג זה, תכופות תוך שהם מזהים בין המרחב האנליטי ו"הקבוצה". המושג "טרנספרנס לקבוצה" מאוד נפוץ בספרות על טיפול קבוצתי ובשפה הגרופ-אנליטית. 

 

הטיפול בפינת החי מתייחד בכך שהוא מאפשר למטופל הצעיר חוויה של כניסה, כמשתתף חדש, לקבוצה קיימת של משתתפים שאינם בני אדם אלא בע"ח. בעלי החיים רגילים לחיות זה לצד זה ומקיימים תרבות שלמה של אורחות חיים וערוצי תקשורת פעילים. מושג המטריצה (Matrix) משמש בשפת האנליזה הקבוצתית לתיאור השדה הבין אישי (המרחב החברתי) בתוכו מתקיימת התרבות של הקבוצה ואשר כולל את כל צורות התקשורת שבין חבריה (פוקס 1973). קבוצה של בעלי חיים (להקה, עדר, משפחה או בעלי חיים החולקים נישה בפינת החי) היא אוסף של פרטים המקיימים מטריצה ייחודית להם, שניתן לאפיין אותה. למעשה, המטופל מצטרף, לצורכי הטיפול, לסביבת חיים חיה ושוקקת עם מטריצה קיימת, אליה הוא שואף להשתייך. התעוררות הצורך להשתלב ולהשתייך מאתגרת אותו להסתגל ולהתאים את עצמו לסביבה החדשה, תוך שהוא משפיע על המטריצה של הקבוצה ומושפע ממנה. פוקס, מייסד האנליזה הקבוצתית, אמר על משתתפי הקבוצה כי: "יחד הם עמלים לבסס את הנורמה, אשר ממנה באופן אינדיבידואלי הם מנסים לחרוג". 

 

מה הקשר בין העברה למרחב האנליטי/לקבוצה ובין רעיון המטריצה? במה הם תורמים לנו בהבנה של המתרחש בטיפול בפינת חי? ובכן, אדגים זאת בעזרת תיאור מקרה. מטופל כבן 9, נקרא לו א', נתקל בדרכו בכמה תרנגולות וביניהן תרנגול זכר תוקפן ולוחמני, אשר נחוש בדעתו להראות לכל מי שמתקרב לנקבות שלו מי בעל הבית פה. אותו מטופל מתמודד בתקופה זו עם הורים הנמצאים בתהליך גירושין, עם אב עצבני אבל וותרן וחלש אופי ועם אם דומיננטית אשר מרבה להקטין ולהשפיל את האב. אל א', הבכור שלה, האם מתייחסת כשותף בוגר אשר מיועד להחליף את האב המודח. מטופל זה לא מרגיש כל כך נוח בשטח הפתוח עם כל העופות שמסתובבים שם. הוא חווה חרדה, הקשורה לקונפליקט הפנימי בין ציפיות האם ממנו להיות גדול וחזק (ההשלכות האימהיות המופנמות) לבין החוויה שלו את עצמו כבלתי בשל להתמודד עם אתגרי החיים והחרדה שלו מפני נקמת האב על כך שהוא תופס את מקומו לצד האם. זוהי ההעברה שלו כלפי אזור זה של פינת החי ובעה"ח המאכלסים אותו: השטח מייצג בשבילו את העולם שמחוץ לבית המוגן ולחיק הבטוח של אימא, העולם של הגדולים, העולם "האמיתי", והעופות המשוטטים בביטחון ובהתרסה הם המתחרים על המשאבים (האימהיים) והטוענים האחרים לכתר שעלולים לתקוף אותו, לנקום בו ולחשוף אותו כמתחזה (ואת גבריותו הילדותית והבלתי בשלה) לעיני העולם.

במקביל לכך, לצד החרדה שהוא חווה, ניכר ש-א' סקרן כלפי בעה"ח ומראה מוטיבציה להתמודד עם הקושי שהוא חווה מולם. מתעורר בו צורך חזק להשתלב בסביבה, להנכיח את עצמו ולמצוא את הדרך להרגיש שייך. הוא מתבונן סביבו, מזהה מי התרנגול הדומיננטי ומיהן הנקבות השייכות להרמון שלו ומתחיל להבין את דפוסי התנועה שלהם בשטח. הוא בודק מה קורה כשהוא מתקרב אל הלהקה ומתי התרנגולות מתחילות להגיב אליו ואיך. הוא לומד את התקשורת ביניהם ומתנסה בהטחת קולות מאיימים לכיוון התרנגול, שמיד מגיב אליו, מוכן ומזומן לשחק איתו את משחק הגבריות עם כל כללי הטקס. א' מתחיל להתמצא במטריצה ולפעול בתוכה, ותוך כדי כך גם משתלב בה וגם משנה אותה. תוך כדי ניסיונות ההשתלבות שלו, הוא זוכה לתגובות מהקבוצה, אשר משקפות לו חלקים מעצמו ומכריחות אותו להתמודד עם הקשיים והדפוסים שלו ביצירת קשרים עם זולתו. עם הזמן, מפגישה לפגישה, הוא צובר יותר ביטחון ומרגיש יותר בבית. גם התרנגולות מרגישות יותר בנוח כשהוא בסביבה, והתרנגול ממש שמח כשהוא בא, ותמיד מוכן להתגושש איתו (הם מנהלים "קרב חרבות" - א' עם מקל והתרנגול בנקירות מקור). 

תהליך זה משפיע בהדרגה על חוויית ההעברה של א' בטיפול והאם מתחילה לדווח כי הוא מציג שיפור בביטחון העצמי שלו ובחופש שלו לעמוד על שלו, להראות התנגדות ולהשמיע את קולו גם מחוץ לסביבה הטיפולית. 

 

רוב המשתתפים בקבוצה הם בע"ח. ידוע לנו כבר שבע"ח מהווים סובייקט לגיטימי בעיני ילדים (וגם מבוגרים, אם כי במידה מסויגת יותר) וכי הם יכולים לשמש דמויות התקשרות, חפצי מעבר וכדומה. עוד ידוע, כי המעורבות של בע"ח במרחב הטיפולי מקלה על הביטוי הרגשי והנכונות לחשיפה עצמית מצד המטופל, מעוררת את הכמיהה לקשר ומרככת הגנות. מנקודת המבט הגרופ-אנליטית, המוקד שלנו הוא באופן בו בעה"ח משתתפים בתהליכים הבין-אישיים בהם המטופל מעורב ולוקחים תפקיד בדרמות המשוחקות (enacted) במסגרת חיי הקבוצה. ההמחזות הללו, ה-enactments המדוברים, מעניינים אותנו כמובן מנקודת המבט של הילד המטופל ומה שמשתחזר דרכן מתוך הדרמות של חייו. תרומתה של האנליזה הקבוצתית לטיפול בפינת החי הוא ביכולתה לפתוח לנו נקודת מבט עשירה ומועילה על המתרחש במפגש של הילד עם המרחב עצמו ועל המתרחש במרחב רב-המשתתפים (הקבוצתי) שבו הוא פועל יחד עם בעלי החיים השונים שהוא פוגש.

 

כך, בעלי החיים שהמטופל פוגש בפינת החי הופכים למשתתפים, יחד איתו, ב"קבוצה טיפולית", יכולים להיתפס כמתחרים בו על המקום שלו במרחב הטיפולי ובראשו (וליבו) של המטפל, וגם מציעים את עצמם כשחקני משנה בדרמות שהוא בוחר (או לא בוחר) להעלות על במת הטיפול. 

 

 

מראי מקומות:

 רויטמן, ד. וקסירר-יזרעאלי, ה. (2013). המערך הטיפולי כישות חיה. מחשבות על עבודה עם ילדים בפינת החי. שיחות, כ"ח 1, 67-76.

Winnicot, D. W. (1955) Clinical varieties of tranference. In: From pediatrics to psychoanalysis: Collected papers. New-York, Brunner-Routledge.

Foulkes, S. H. (1973) The group as matrix of the individual's mental life. In: L. R. Wolberg and E. K. Schwartz (eds.) Group Therapy, An Overview . New York: Intercontinental Medical Book Corpora­tion.

דור רויטמן

פסיכולוג קליני